אושוויץ 1


30 Oct
30Oct

הגענו למתחם ענק בנוי בבנינים מאבן אדומה של 2-3 קומות עם גגות אדומים. עם גדרות תיל ועמדות שמירה . לארוך הדרך ניתן לראות בונקרים קטנים כדי להגן על הגרמנים מהתקפות של מטוסים (שאף פעם לא הגיעה).

נכנסנו מהשער "העבודה המשחררת" והלכנו לאורך הבנינים (כיום כל המתחם משמש כאנדרטה ומוזיאון חלק מבתים משמש כמוזיאון למוצגים וחלק לאנדרטה כל מדינה שרצתה קיבלה חדר הנצחה משלה).

עמדנו לייד המטבח איפה שהכינו מרק דלוח, איפה שעמדה התזמורת/מקהלה ויצרה מציאות הזוייה של "תרבות" במקום הכי חייתי ואכזרי שיש...

נכנסנו לחדר ההנצחה שהקימה ממשלת ישראל באחד הבינינים, חדר חשוך , המדריכה לחצה על כפתור ותפילת יזכור מדהימה מילאה את האויר. ואז התחלנו להקריא כל אחד בתורו את שמות קרובי משפחתו שנספו בשואה.

אני התכוננתי כמעט כל המסע על הקטע הזה של להקריא את השמות . אך כשהתחלתי לקרוא ,הקול שלי לא יצא והתרגשתי נורא.

אחרי הקראת השמות הסתובבנו ברחבי המוזיאון וראינו את התעשיה המפחידה הזו. ראינו הרים של בגדים,נעליים, כלים, שיער, משקפיים, מזוודות, כלי בית וכדומה. . .

לאט לאט התקדמנו לקצה המחנה ופתאום התגלה מולנו ה"עץ" זה העמוד תליה שעליו נתלה מפקד המחנה - נקמה קטנה...

בקצה המחנה היו המשרפות, הן היו דומות למשרפות במיידנק... גם כאן היו מסילות קרונות ו"סרט נע". העד שהצטרף למשלחת שהיה זונדר קומנדו (האסירים שתפקידם לשרוף את הגופות) באושיויץ (אומנם באושויץ בירקנאו) הדגים איך היו הפעילו את התנור היה שם משהו מדהים הזונדר קומנדו שלנו נכנס והתחיל לתפעל את התנור כאילו היה רובוט... הוא ניסה להזיז את העגלה שהייתה מקובעת כאילו הוא צריך להפעיל אותה עכשיו...

אנחנו זכינו לצאת מהשער שמליונים מבני עמנו לא יצאו ממנו ונסענו לאושויץ בירקנאו.